לוי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה מאת התובעת לפטור אותה מהגשת חוות-דעת רפואית מטעמה, ולהורות על מינוי מומחה, אשר ימומן על-ידי המשיבות.

2.התובעת הגישה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף, אשר נגרמו לה ביום 10/11/10, עת ביקרה בסניף "שופרסל שלי" במגדל העמק, ומעט לפני שסיימה לערוך את קניותיה, החליקה על רצפת הסופר, אשר הייתה רטובה באותו המועד, בלא שהיה כל שלט המזהיר על כך מראש, מפני רצפה רטובה ו/או סכנת החלקה.

3. התובעת טוענת בבקשתה, כי היא מיוצגת בתביעה דנא, בהתאם למינוי מטעם לשכת הסיוע המשפטי, בשל מצבה הכלכלי הקשה ביותר, וכי אין לה אפשרות כלכלית לממן מומחה רפואי מטעמה לצורך הכנת חוות דעת רפואית. התובעת טוענת כי הנתבעת אחראיות למצבה הרפואי הקשה, ולכן עליה לשאת בעלויות מימון המומחה, וכי אם לא תתקבל בקשתה, הרי שהיא לא תוכל לקבל את יומה בבית-המשפט, והאחראית לנזקיה תחמוק מפיצוי.

4. התובעת, בהפנותה לפסיקה בעניין טוענת, כי על בית-המשפט לשקול, בבואו לבחון, בקשה לפטור מהגשת חוות-דעת רפואית, שלושה קריטריונים מרכזיים: נסיבות הבקשה, סיכויי התביעה וראשית ראיה או ראיה לכאורה שיש ביסוס לעניין שברפואה.

5. לטענת התובעת, במקרה דנן, סיכויי התביעה טובים מאוד, הואיל והמדובר בתאונה שאירעה בשטח המשיבה 2, ובאחריותה, בנסיבות המתאימות להוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ונטל הראיה מוטל על כתפי המשיבה. בנוסף, חסרון כיס ממשי, הינו טעם מוצדק לפטור מהגשת חוות-דעת רפואית עם כתב התביעה, בהתאם להוראות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), שכן אין כל סיבה למנוע ממנה את הזכות הטבעית לגישה לערכאות. כן, כמפורט בכתב התביעה ובהתאם למסמכים הרפואיים מתיק התובעת, ניתן להבין כי התובעת סובלת מנכות גבוהה בגין התאונה, שכן נפגעה קשות בעצם הזנב, ומכאן שקיימת ראיה לביסוס העניין שברפואה. משכך, קיימת הצדקה למתן פטור לתובעת, מהגשת חוות-דעת רפואית מטעמה.

6. הנתבעות, מתנגדות לבקשה, משלא מתקיימים במקרה דנן לטענתה תנאים מיוחדים המצדיקים מתן הפטור ומינוי מומחה מטעם בית-המשפט. הנתבעות, לאחר שהפנו לאמור על-ידי כב' השופט עמית בבר"ע (מחוזי-חיפה) 1775/07 חיים ענבל נ' דאנס – בר/צוות בראבו ואח' (6/7/07) טענו, כי על התובעת היה להיכנס ולהתכבד בפרטי בקשתה, ולפרט בתצהיר פירוט יתר המתייחס הן לסיכוי להיוותרות נכות והן לחוסר היכולת להגיש חוות דעת. אין המדובר במצב של ראשית ראיה להיוותרות נכות לצמיתות, כי אם לראיה בת ממש עד כי יכפה הר כגיגית על בית-המשפט לומר: אור למצבה האנוש של התובעת מחד וחוסר יכולתה הכלכלית המוכחת מאידך, שומה עליי למנות מומחה מטעמי ולפטור התובעת מחובתה, שאם לא כן תקופח קיפוח של ממש בשל חסרון כיס. לא מניה ולא מקצתה.

הנתבעת טענה עוד כי התובעת הסתפקה בצירוף מסמכים רפואיים לבקשתה, ללא תיעוד בגין מצב חשבון התומך בטענותיה, וללא צירוף ראיות בנות קיימא, המקימות עילה לפטורה מהגשת חוות-דעת כאמור וללא צירוף תצהיר.

7.הנתבעות טענו עוד, כי בכל מקרה, הן עומדות על זכותן להגיש חוות-דעת מטעמן בכל שלב ומצב.

8. בתשובתה, טענה התובעת כי תגובת הנתבעות, הכוללת טענה אחת בלבד, לפיה התובעת נדרשת להוכחת יכולת כלכלית, בצירוף מצב רפואי המצדיק פטור זה, אין בה דבר, שכן עצם ייצוגה מטעם לשכת הסיוע המשפטי, מראה על טעם של ממש בהיעדר יכולת כלכלית. התובעת צירפה זה מכבר מסמכים המעידים על מצבה הרפואי, המצדיקים מינוי מומחה רפואי.

דיון והכרעה:

9. הדרישה לצירוף חוות-דעת כאמור בתקנות, אינה דרישה טכנית או צורנית, אלא דרישה מהותית לצורך כניסת בעל דין המעלה טענה שברפואה, בשערי בית המשפט, והיא זו המקימה את עילת התביעה.

10.על-מנת שבית-המשפט ימנה מומחה מטעמו, בלא שהוגשו קודם חוות-דעת מטעם בעלי הדין, יהיה עליו קודם להכריע בשאלה אם התקיימו "טעמים מיוחדים" לפטור את התובעת מהגשת חוות-דעת רפואית מטעמה, בהתאם לתקנה 127 לתקנות.

11. לצד תקנה 127, קיימת תקנה 130(א), הקובעת: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין...".

12.ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון ואח' נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל ואח' (8/5/12), כמו במקרים אחרים, נפסק, כי שילוב שתי התקנות הנ"ל, מאפשר לבית-המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות-דעת רפואית לכתב טענותיו, ולמנות מומחה מטעמו.

13. תקנה 127 סיפא מחייבת קיום "טעמים מיוחדים שירשמו" כתנאי למתן פטור מהחובה לצרף חוות-דעת לכתב התביעה, כך שנדרשת דרגת שכנוע גבוהה וקיום נסיבות מיוחדות ומשכנעות במיוחד. בנוסף, נוכח הוראת התקנה הנ"ל, המחייבת צירוף חוות-דעת רפואית לכתב התביעה, נחשבת חוות-הדעת, למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה. חוות-הדעת היא חלק מכתב הטענות, ואי צירופה על-ידי התובע והשלמת החסר על-ידי בית המשפט עלולים להיראות כמתן סיוע לתובע מצד בית המשפט. יש לזכור כי הוראות אלו מהוות חריג לשיטה האדברסרית הנוהגת במשפטנו, לפיה על בעל דין להביא את ראיותיו לשם ביסוס תביעתו או הגנתו. לפיכך, השימוש באפיק דיוני זה צריך להיות החריג, שייעשה בו שימוש רק כאשר קיימים טעמים מיוחדים ומספקים לסטייה מהכלל האדברסרי הנוהג (ראה: רע"א 1358/12 לעיל).

14. ברע"א 1358/12 לעיל, כב' השופט זילברטל התייחס ל"טעמים המיוחדים", אשר נמנו בפסיקת בית-המשפט העליון, ואשר בהתקיימם יפטור בית-המשפט תובע מלצרף לכתב תביעתו חוות-דעת רפואית כנדרש: שאלת עצם הצורך בחוות-הדעת נוכח נסיבות המקרה המיוחד הנדון בפני בית-המשפט, מקרים מיוחדים בהם חסרון כיס של התובע הוא המונע ממנו להגיש חוות דעת רפואית, מקום בו התובע מתקשה למצוא מומחה בתחום הרפואי הרלוונטי לתביעתו וכו'. לסיכום קבע כי:

"ניתן לומר כי בית משפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידי התובע להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר. כמו כן, על התובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו, שבפיו טענה הראויה להיטען, ואין מדובר בתביעת סרק. בהתקיים כל אלו, רשאי בית המשפט לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית ולהורות, מכוח תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, על מינוי מומחה רפואי מטעמו".

15. בענייננו, קיימת הצדקה לפטור את התובעת מהגשת חוות-דעת, ולהורות על מינוי מומחה מטעם בית-המשפט, כאשר הנתבעות יישאו בעלותו, בהסתייגות שתפורט להלן.

16. אקדים ואומר, כי יש להצר על כך, שהתובעת לא תמכה את בקשתה בתצהיר. יחד עם זאת, לא אזקוף מחדל זה לחובתה, שכן את הנתונים הדרושים למתן החלטה זו, ניתן ללמוד מהמסמכים המצויים בתיק בית-המשפט.